תודה לאבי מור ולכל צוות המשתתפים על הטיול המעולה, ועל הנאומים המרגשים  של אבי ודוגה בסיום לגבי משמעות המשימה שאבי לקח על עצמו ונתן לנו את הזכות להשתתף איתו במיצווה חשובה זו.

אני מקדיש את החלק הראשון שלי במסע  לסא"ל עמנואל מורנו

שככל ששמעתי וקראתי עליו יותר וצפיתי בהוריו ואחיו בטלויזיה במשדר לזכרו, כך הרגשתי איך אני מעריץ אדם נפלא זה שהוא עדיין בגדר דמות סודית ועלומה שהציבור לא יודע מה עשה למען בטחון המדינה, אשר בודאי יפורסם עוד שנים רבות מאוד...המחשבה שאנשים צנועים כמוהו הפועלים מאוחרי הקלעים בצנעה שלא על מנת לקבל פירסום והערכה פומבית עדיין קיימים בצה"ל ואשר מוכנים להקריב את עצמם למען בטחונינו במלוא מובן המילה, ריגשה אותי מאוד והזכירה לי גיבורי ילדות וסיפורי ריגול וגבורה. בזכותו אנו חיים בארץ הזאת ויכולים לרכב מראש הניקרה עד אילת !

לסיום המסלול, רק לציין שהגובה המצטבר אצל אבי הוא 520כנראה  (ולא 52 כפי שהוקלד בטעות),

אבל הטמפטורה ההמוצעת אצלי בפולאר 31 עם מקסימום 39 בשמש (כנראה בעלייה בנחל אבליים לכיוון מנדא)...וזה הורגש קצת עד שהגענו למוביל שם הרוח פיצתה בגדול על החום.

אני רכבתי חצי שעה פחות אבל 5 ק"מ יותר עקב חוסר משמעת ובריחה מהמוביל - אבל כל ק"מ נוסף היה תענוג מבחינתי....

רצ"ב קובץ גבהים ודופק, חסרים 5 ק"מ עקב תקלות במגנט עד נהריה שם רק התחילתי למדוד, ובספידומטר השני שלי יש 90 ק"מ טבין ותקילין עם 5 שעות רכיבה נטו, מהירות ממוצעת 18 קמ"ש.

לסיום, כפי שהבטחתי לארז ושלי, חגגנו לדוגה יומולדת קטן (רק שישאר "קטן" כזה) וחזרנו הביתה עייפים ומאוד מאושרים.

רן