נפלה בחלקי הזכות להשתתף בפרק הראשון של פרוייקט חוצה ישראל, בהפקה והובלה של אבי מור. קשה לחדש לגבי הטיולים של אבי. כל טיול הוא פנינה בפני עצמו וכול הטיולים ביחד מצטרפים למפעל אנושי, ששם את תחביב רכיבת ההרים במקום גבוה בסולם ההנאות של כל אחד מאיתנו. לא פלא, שכל מי שמזדמן לרכב עם קבוצת הסיירים, מוצא את עצמו מתמכר לכך מהר מאוד, עד כי הפעילות הזו מאפילה על כל פעילויות הפנאי האחרות. הפרוייקט הזה של הרכיבה בחוצה ישראל היא הזדמנות נדירה לראות איך החלקים השונים של המדינה מתחברים לפאזל מלא ושלם באמצעות מסלולי הרכיבה. אנחנו רגילים לראות את החיבור הזה רק באמצעות תוואי הכבישים, אותם פסים ארוכים של אספלט שנמתחים לאורך המדינה ולרוחבה. והנה יש לנו הזדמנות לעבור בין שדות ונחלים, מישורים וגבעות, מקומות ישוב ואתרים היסטוריים ועוד כהנה וכהנה ולראות את כל המרקם הזה מתחבר כמקשה אחת לתמונה של ישראל, מראש הנקרה ועד אילת. עבורי זו חוויה נהדרת ואני מקווה לקחת חלק בכל אחד מהפרקים בסיפור הזה, כדי שהתמונה המיוחדת הזו תתחבר אצלי על כל חלקיה.

החלק הראשון של פרוייקט חוצה ישראל עבר בחלקו הגדול במסלולים שכבר נרכבו על ידנו בהזדמנויות קודמות, בעיקר במסלולים מים אל ים ובחוצה המפרץ, כולם, למותר לציין, מבית המדרש של בייק מור. רכבנו, אומנם, 85 ק"מ, אבל המסלול לא קשה במיוחד ומאפשר לגמוע את המרחק הזה ללא מאמץ יוצא דופן. התקופה הנוכחית, שלהי הקיץ, כאשר האדמה משוועת למים, גורעת קצת מיפי הטבע, שנראה עייף ומאובק, לעומת הירוק הרענן של החורף והאביב, אבל זה, כמובן, בטל בשישים לעומת התרוממות הרוח של הרכיבה בטבע באשר הוא והאפשרות להתחבר ולהתקרב אל הטבע באמצעות האופניים. נשאר רק לקוות, שיום אחד תודעת שמירת הטבע תשתפר בקרב יושבי הכפרים הערביים שבדרך, מה שיחסוך מאיתנו את ריח הפגרים, שמלווה רבות מהדרכים ליד אותם כפרים.

מעבר להנאה הצרופה שברכיבה ולייחוד של הפרוייקט, כמפעל רכיבה מקצה הארץ ועד סופה, אני רוצה להביע את הערכתי ותודתי לנושא, שאבי בחר להעמיד כמוטו של הפרוייקט הזה והוא - רכיבה עם הנופלים במלחמת לבנון השניה. עבור מרביתנו מלחמה זו הודחקה למקום נידח בזכרון שלנו, עם כל הצער והאכזבות שהתלוו אליה. היא עולה עם זכר הנופלים אחת לשנה, ביום הזכרון, ונשכחת מהר מאוד, שכן מי יכול לשאת יום יום את צער הכאב של השכול. לא קל לבחור נושא כזה ולחבר אותו לפעילות של רכיבה, שכל כולה פעילות פנאי ובילוי. אפילו שמעתי, שכמה רוכבים לא הגיעו לרכיבה, משום שלמחשבתם מדובר ברכיבה פוליטית. מבחינתי, ההיפך הוא הנכון ואני רוצה לברך את אבי על הההחלטה, שיש בה לא מעט אומץ אישי, לחבר את הרכיבה שלנו לנושא כל כך כבד וכואב, כמו נושא השכול. אנחנו חיים היום בעולם מאוד חומרני וציני, שבו סנטימנט חיובי לערכי היסוד של המדינה - תרומה, הזדהות, הקרבה - נתפס, לעיתים, כמגוחך, פאתטי ואף כמקור ללגלוג. זו הזדמנות מיוחדת עבורי, ועבור כל אחד מאיתנו, להוקיר את זכר הנופלים ולתת להם מקום דרך העיניים והרגליים שלנו. אני מוכרח לאמר, שעצם המחשבה על כך היא מחשבה מרגשת עבורי. אני מרגיש, שיותר מאשר המחווה הזו עושה למען משפחות החיילים השכולים, היא עושה עבורי, כאשר היא נותנת לי את האפשרות להתחבר, לזכור, להכיר ולהוקיר חבורה של אנשים צעירים, שבמסירותם ובאומץ ליבם מאפשרים לנו לחיות ולהגשים חלומות באדמה הזו. ואם מישהו חושב שזה פוליטי או שזה לא מספיק ציני, שייחפש את החברים שלו במקום אחר. כשלעצמי, אני מתכוון לפני כל רכיבה לעבור על רשימת הנופלים ולבחור באופן אקראי אחד מהם, ולהביא מעט מסיפור חייו לרכיבה. ע"י כך יהיה לי חבר נוסף לרכיבה ואולי- כמו שדוגה סיפר ברוב כשרונו במהלך הנסיעה חזרה - אותו חייל יראה את נופי הארץ דרך העיניים שלי. זוהי זכות גדולה ומרגשת עבורי ותודה לאבי על היוזמה הברוכה והחשובה הזו.