כל קטע במסע ונשבר שיא נוסף.

הרגשות, העוצמה, החיבור בין הרוכבים ככקבוצה ובין הרוכבים למשפחות.

לפעמים פשוט נראה שהפכנו למשפחה אחת גדולה, חזקה ותומכת.

הרגע שאותו אני לוקח מהמסע היה בעליה האחרונה מהכביש לגלעד של עמרי אלמקייס ז"ל.

בצד עמדה קבוצה של בני משפחות הנופלים שהריעה ועודדה. הרגשתי נבוך ואמרתי להם שאני מתחיל להרגיש כמו

רוכב ב"טור דה פראנס".

אחת האימהות השיבה לי:"הטור דה פראנס הוא כאין וכאפס לעומת המסע שלכם"

עליתי את העלייה כאילו הייתה מורד בתחילת המסע.....כשהתרגשות רבה אוחזת בי.

בטקס ניפגשתי עם הראל, בן אחי, ומחבריו הטובים של עידו גרבובסקי ז"ל.

יחד עם הראל הייתי גם בהלוויה של עידו, מאז ועד היום לא התרגשתי כמו בטקס.

בהזמנות זאת ברצוני להודות לך אבי על הזכות להוביל, יחד עם בוקרי וערן, קטע מדהים זה.

להתראות בהמשך המסע,

אבישי.