כותב ההודעה: שלי
נושא: סוף המסע- עוצמה !
ההודעה:
עוצמה,
יצא לי לקחת חלק רק בשני החלקים האחרונים מהמסע העצמתי הזה, צר לי כי לא התאפשר לי לקחת יותר.
בשני הסופ"ש האלו,הרגשתי משהו שלא הרגשתי באף רכיבה עד היום.
לא רק למען עצמך אלא, למען מטרה חשובה מאין כמוה.
החיים חזקים מאתנו והם אלו שגורמים לכל אחד בדרכו את הכוחות להמשיך הלאה,
אם יכולתי ולו במעט במסע הזה לתת את הכוחות האלו למשפחות המדהימות שעמדו שם בסוף המסע וחיכו
לנו נרגשות, זה מבחנתי היה הדבר האמיתי של החיים.
הדרך הכ"כ מיוחדת ולא שגרתית להנציח את היקר להם מכול, עשתה עבורי את ההבדל ברכיבות האלו.
אמרתי לא פעם, שהפסיכולוג הכי טוב שיש מבחנתי זה השילוב המנצח של טבע ואופניים.
ההנצחה בדרך זו, היא הדרך שדיברה ומדברת אליי מאד.
כשסיימנו ועמדה שם אמא של גיא ושאלה אותי עם חיוך, נו, איך היה היום ? היה קשה ?
נכון, היו קטעים שהיה לי קשה וצחקתי ואמרתי "אין חלק בגוף שלא כואב לי, אפילו הריסים" :-)
אבל, הפעם יותר מתמיד נלחמתי בכל עליה ועליה וכל מה שעבר לי בראש שזה מתגמד למען המטרה
שבשבילה רכבנו !
כשרכבנו, בסוף המסע כולנו עם החולצות הכתומות לטאבה, ניסיתי לחשוב איזה מילה מתאימה ביותר לסכם את התחושה שאני מרגישה : עוצמה !
תודה, לאבי מור, שרק הוא מסוגל לחשוב ולהגשים את המסע העצמתי הזה.
היה מדהים,מדבר עם מרחבים אינסופיים,נופים מטריפים,רכיבה משגעת והרבה חיוכים לאורך כל הדרך :
בדיוק אותם חיוכים שנותנים תמיד את הכוח והאמונה שהחיים למרות ובגלל ממשיכים הלאה.
תודה,לרוכבים המופלאים שאני כ"כ אוהבת ומעריכה על השותפות ,החברות,הביחד והבלתי מובן מאליו
של רכיבות כאלו.
רוכבים שבראש ובראשונה הם אנשים נפלאים אחד אחד !
תודה, לכל מי שעזר לאורך כל הדרך.
תודה,לבובי שלשמחתי הפעם היה "מובטל". לאיציק (טיפ) על המאסף והרוגע התמידי. לג`יפים שליווי אותנו.
תודה, על הזכות לקחת חלק.
אוהבת אתכם,
שלי.