חברים יקרים שלי. קטונתי , הסמקתי ונבוכתי.

לא היה שום דבר מיוחד  מלבד ערימה בלתי מוסברת של תקלות במשך היום.

אילו היו רק 52 קמ כמתוכנן- דיינו

אילו רק נשבה רוח בפרצוף  26 קמ מתוכם- דיינו

אילו בנו לא היה נותן קיק דאון בעליה ומנתק שרשרת - גם דיינו

אילו משה היה מחליף את הכסא כבר כשקנה את האופניים לפני 3 שנים - דיינו

אילו הוצאנו את הכפיות , הפנימיות והמשאבות לפחות 4 פעמים- דיינו

אילו נשארתי לבד עם ערן החמוד בערבות שבטה תחת טיפטוף מפחיד והבנו שכל התחמושת אזלה ואנחנו או נופלים בשבי או נשארים שבת בבסיס התותחנים ואוכלים עוף לבן ובורקס- די די ודיינו.

ואז בא לנו הפייס בדמותו של טריפלון , שבמקרה לקח את המפתחות של הטנדר איתו , וחזר על ציר אדום לאסוף את כל מי שרצה עדיין לצאת שבת. לו מגיעות כל התודות.

חברה, אתם אפילו לא מבינים איזה מזל היה לכם לצאת בזמן מהשטח שנראה כמו סבחת ברדאוויל אחרי 10 דקות גשם.

אנחנו שייטנו החוצה כמו גונדולה בוונציה.

ואז , בלילה , סוף סוף אחרי מקלחת חמה , היא שואלת אותי " אפשר כפיות לפחות"?  עניתי מתוך שינה " לא תודה - היו לי כבר מספיק היום ".

ועכשיו משהו ברצינות. תקלות קורות ויקרו. אבל אפשר למזער אותם.

למדנו את העדיפות ל-2 פנימיות בתרמיל, לזרוק פנימיות אפילו חדשות ,אחרי שנה באחסון בנרתיק , הסבירות שהתייבשו או שהתפנצרו די גדולה וחבל על עוגמת הנפש .

ודבר אחרון, אחרי הפריחות מגיעה עונת הקוצים. רעננו את הג`יפה בצמיגים כל 3 חודשים. אין ברירה . ג`יפה צעירה ורעננה - ואפילו לא תרגישו שדרסתם דרדר או גדר תייל .

ובברכת שבוע נהדר לכולכם  ולהתראות בחגיגה הגדולה

הטריפלים