בשבת יצאתי לטיול הכנה לשמורת אום זוקא. חיפשנו את הדרך המובילה מכביש 90 בחזרה לשמורה ולרועי. הטיול החל במסלול הרגיל והטיפוס המתאגר במעלה שי עד מצפה פלס. הכל ירוק ומתפרץ בחדוות הצבעים. אדום, צהוב, לבן סגול ואפילו אירוס הגלבוע הציץ אלינו במלא תפארתו.

בכניסה לשמורה נעתקת הנשימה מהמראות הצבעוניים מול ההשתקפות של הבקעה הירוקה מעבר הירדן והשמש שביצבה אלינו והאירה את שדות הפרחים בניצנוץ לבן. עדיין לא הכל במלא התפארת ונכר שאפשר לעשות לשם מעכשיו טיול בכל שבוע ולקבל עוד ועוד פריחה כשכל שבוע ישלטו צבע אחר ונוף אחר.

ירדנו אל דרך המערכת ורכבנו הפעם דרומה, לאחר כחמישה קילומטר פנינו מערבה במעלה עם זוויות תלולות מאוד. קשה - קשה מאוד. אז פנינו לשביל המוביל לחמדת ולא הייתה לנו ברירה אלא להמשיך בטיפוס מפרך ברגל עד לחמדת. הנוף -

מ-ה-מ-ם! אבל לא לרכיבה. הטיפוס הזה ארך בערך כשעה וחצי - שעתיים. ולאחריו התגלגלנו עד רועי בקצב מהיר.

סך הכל 30 ק"מ, 795 מטר עליות, כאשר בערך 500 מטר עליות מתמקדות בערך בשישה ק"מ טיפוס מכביש תשעים עד לחמדת.

מתברר שאי אפשר לשנות את המסלול ולדלג על רכיבת הכביש הארוכה עד רועי. אני חושב לבטל את הטיול. חבל על הנופים והפריחה המשגעת, צריך לחשוב אולי על הקפצה וזה כבר מחוץ לטווח של התכנון.