ובכן זה אני.

לא רק שהטלפון התקלקל באופן שגם ייבוש לא עזר (נזק כספי לא מבוטל!), גם נקעתי/שברתי את האצבע ואני מנוע מלרכוב בתקופה הקרובה (מאוד כואב). הנהג המאסף שהיה בקלות יכול להעביר אותי (שהרי היה בטוח שאפול) דאג לייצר בדיחות קרש "כמו כולם..." במלא צחוק הפה. בסוף הטיול אמר לי "...חשבתי שזה בצחוק". נו לך תתווכח - מבחינתו הקרש הבא הוא הדבר שיש לשים אליו לב כמלווה.

לא רק אני נפלתי - אבל אני נפלתי הכי חזק. בפסיכולוגיה ידוע שאם מישהו פונה אליה בבקשת מצוקה, גם אם אינה נראית החלטית וגם אם אינה נראית לך הגיונית, יש להתייחס אליה כאילו הייתה הצעקה הגדולה בעולם. רק לאחר שביררת היטב את המהות אתה יכול להתחיל להסתייג. טוב שתדעו שאלו ההוראות שהמורים של הילידים שלכם מקבלים (למי שיש רישיון הוראה). אני לא זכיתי להתייחסות הולמת.

תודה ליוסי אר, שכמובן הצליח לעבור את המשוכה בלי בעיה מיוחדת, היה במקום, נכנס למים ומשה אותי ברגע האחרון לפני שהאופניים ואני החלקנו סופית לתוך עומק הנחל המסריח.

אני רוצה לפנות לרשויות שיעמידו שם גשר ברזל פשוט. מי יודע למי פונים?