בימים משכבר, בימים קדומים,
שלושה נחלים היו מפכים
לרגלי החרמון הלבן,
חצבאני ובניאס ודן.
פרצה מריבה באחד הימים
בין שלושה נחלים כחולים וזכים,
לרגלי החרמון הלבן
חצבאני ובניאס ודן.
אז נשא החצבאני קולו וירעם:
"הן אני הגדול החשוב מכולם!"
וחזר עוד שנית וירעם:
"אני הגדול מכולם!"
ענה אז הבניאס באף וחימה:
"הן אני הגדול וחשוב פי כמה!"
אז זעף גם הדן והמהם:
"אני החשוב משניהם!"
היתה המריבה כה קשה ומרה
ודין ודברים הדהדו ברמה,
מי מהם הגדול מכולם,
פנו אל ריבון העולם.
ירד אז לארץ ריבון עולמים
וישב על התל בין שלושה נחלים
ופסק את דינו ואמר:
"התלכדו השלושה לנהר!"
לעצת אדונם שמעו הנחלים,
התלכדו מימיהם הכחולים הזכים,
והיו לירדן האיתן,
חצבאני ובניאס ודן.
מאז תל אל קאדי נקרא המקום
ששימש כס משפט לבורא ממרום
כאשר הוא ישב שם ודן
בין בניאס חצבאני ודן.
(השיר "תל-אל-קאדי", מילים: רות חפץ, לחן: אמיתי נאמן)