במבט לאחור הכל נראה הזוי לחלוטין ,ההגעה להר, ערפל שמקיף אותנו, הקור שחודר לעצמות ,המבטים שאנשים מחליפים אחד עם השני ,מה אני עושה כאן? החיפוש בתיק אולי אולי שמתי את המעיל רוח במקרה. המשכו של הטיול, הנוף הנפלא שמתגלה מבעד לערפל מחפה על הרוח שחודרת לעצמות והכי הכי בסוף העליה לחורפש שאנחנו רטובים מבפנים התחיל הגשם להכות בנו מיבחוץ העצירה ליד הבסיס הצבאי שהאוטובוס החם עומד ליד בחוץ עדין יורד גשם וחבורה של 33 אנשים רטובים שמלמלים לעצמם זה בסך הכל גשם "עברנו את פרעה נעבור גם את זה" גם נסיונותיו של יהודה(באומרו מלוכלך שם ,כל עם ישראל נמצא שם) לעצור אותנו להגיע למקום שבו נפגשים הדמיון, היופי ,והמציאות, "המונפורט" לא הוסיפו, והירידה האחרונה שבה טסנו ב60 קמ"ש לכיון הכביש ששימנו מנצל את כובד משקלו ועוקף אותנו בטיסה כל זה ועוד במבט לאחור נראה מופרע אבל עכשיו שאני מסתכל בתמונות אני נודע שלא הייתי מפסיד את החוויה הזאת לעולם