טיול שטוח אל מבצר קקון
הגן הלאומי נמצא במזרח עמק חפר, בצמוד וממזרח לכביש מקומי 5803, מול מרכז הספורט יכון, בין המושבים אומץ וגן יאשיה.
הדרך המהירה לאזור לבאים מרוב חלקי הארץ היא מכיוון צומת ניצני עוז, כעשרה ק"מ מזרחית לנתניה בכביש 57 (וכקילומטר מערבית למחלף ניצני עוז בכביש 6).
בצומת זו נפנה צפונה לכביש מס` 574, נחלוף על פני בת חפר ונפנה שמאלה לכביש מקומי מס` 5803 (אם לא פונים, מגיעים לקיבוץ בחן ולפארק הסחלבים "אוטופיה").
הכביש הצר מתעקל וחולף על פני מושב גן יאשיה. אחרי המושב, ואחרי תחנת מג"ב ומכבי אש, נפנה ימינה בכביש המוביל למתחם חקלאי (במסעף יש שלט הכוונה חום לגן הלאומי). אחרי כ- 100 מ` נפנה שוב ימינה לחניית הגן הלאומי קאקון. מהחנייה נמשכת דרך עפר המובילה אל פסגת הגבעה (וסעיפים נוספים של הדרך מקיפים את אזור הפסגה).
באתר זה קיימת סכנת פריצה לכלי רכב. מומלץ לא להשאיר ציוד ברכב ללא השגחה. לחנייה בטוחה יחסית לכלי הרכב, ניתן לחנות בחניית מרכז הספורט יכון, כ- 300 מ` מחניית הגן הלאומי. חנייה זו אפשרית בימים ובשעות בהן המרכז פתוח, וההליכה ממנה לגן הלאומי כרוכה בחציית כביש עם שדה ראייה מוגבל.
תל קאקון מתנשא לגובה 52 מ` במזרח עמק חפר, ומפסגתו נשקפים נופי עמק חפר והשומרון, ואף קרן הכרמל בצפון. באזור הפסגה נמצאים שרידי מצודה צלבנית-ממלוכית, הכוללים קירות אבן בגובה כמה מטרים, קמרונות וחללים. בקירות המבנה ניתן לזהות מספר אבנים עתיקות יותר הנמצאות בשימוש משני.
המקום היה מיושב ברציפות מהתקופה הרומית ועד 1948.
קאקון נכללה בסניורה הצלבנית של קיסריה, והיתה היישוב המרכזי במזרח הסניורה.
המבצר שוקם בידי בייברס בשנת 1267, לאחר נפילת האזור בידי הממלוכים. בתקופה הממלוכית בוצרה קאקון והיתה למרכז צבאי ומינהלי.
בתקופה המנדטורית, היתה קאקון עיירה ממנה יצאו כנופיות שפעלו נגד יישובי עמק חפר היהודיים. עם פלישת צבאות ערב במלחמת העצמאות, התמקם בקאקון הצבא העיראקי. המקום נכבש בליל 5-4 ביוני 1948, בידי גדוד 33 של חטיבת אלכסנדרוני. בקרב זה נהרגו 16 מלוחמי החטיבה.
לאחר מלחמת העצמאות הוקמה באזור מעברת יכון (כיום מרכז ספורט אזורי), ואחריה המושבים הסמוכים אומץ וגן-יאשיה.
בראשית שנות ה-1990 יוערו הריסות הכפר קאקון, והשטח סביב המבצר מכוסה כיום ביער אורנים, אליו נלווים חרובים, אלון התבור ואלון מצוי (כולם נטועים). בין העצים גדלים בצפיפות עשבי נשרן המכסים את כל שטח הגבעה (ומסתירים אבנים שנותרו מחורבות הכפר), ולכן ההליכה בשטח אפשרית למעשה רק בשבילי עפר רחבים העולים לעבר הפסגה.
בקרבת חניית הרכבים הפרטיים נמצאת באר מים ששימשה את תושבי הכפר. הבאר אינה מגודרת היטב, יש בה שלושה פתחים ושתי שקתות בנויות. בסוף ספטמבר 2008 היו מים בבאר בעומק כ- 3 מ` מתחת לפתח.
בקרבת המבצר שרדו מספר תמרים, וכן שיחי צבר ואטד.
על חומות המבצר צומח שיכרון זהוב, ולצד החורבות גדל סרפד הכדורים.
באוקטובר 2002 נשתלו בתל מאתיים פקעות רקפות, ביוזמת תושבי האזור.
בקיץ וסתיו 2007 בוצעו עבודות שימור באתר, שכללו את ייצוב הקירות. במסגרת זו הושמד חלק מסבך הצבר שהסתיר את קירות המצודה ונחשפו חלק מהקירות שהיו מכוסים במשך שנים רבות.
גם לאחר עבודות השימור, אין להתקרב לקירות המצודה בשל סכנת התמוטטות.
בשנת 2010 נחנכה בגן הלאומי אנדרטה לזכר חללי חטיבת אלכסנדרוני שנפלו בקרב לכיבוש המקום במלחמת העצמאות. האנדרטה ממוקמת בקצה הדרומי של החנייה.